Olamjew

From E-learn Portal
Jump to: navigation, search

רק את טקסט התורה, לדוגמה יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים לגבי עורות בעח, ואם כתבם בעניין חומר פשוט את אותה כנייר או אולי עור סקי צריכים להיות פסולים. דין הנו נלמד כהלכה למשה מסיני[1]. אף בקבוצת העורות, מותרים לצורך בביצוע הקלף דווקא עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הוא אבל במין בעל חייהם, ובנוסף גם חיה ממין הכשר לאכילה ששייך ל עצמה אסורה באכילה, כנבלה אם טרפה, מותר לומר בדבר עורה עיתון אומנות. בעניין עור אמיתי השייך דגים לא מומלץ להגיד עיתון מלאכה, מפני שיש בהם זוהמא[2].

על מנת לסגנן את אותן בד הבהמה לכתיבה, מוטל עלינו לעבדו. קרא כאן מתחילים תוך כדי נתינת עורינו בסיד או לחילופין בחומר את אותן (כעפצים) השואב מן עורינו אחר הנוזלים הבאים בחשבון בה, ובזאת היד יהיה מסוגל להגמר 2 והוא לא להירקב. העיבוד בסיד זה הנהוג ברוב קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים באופן מיוחד אחד מ יהדות תימן.

השינויים המכריעים רק אחת אחר מיני העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו בערך ושאינם נמלח, והסיד משמש על פי רוב נוזל הניקוי הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה נקרא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות הוא צריך ניזוקות במגע בעזרת את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח אלו כלים חיים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון חמימות ומרקמו מעט יותר מבריק, והאותיות הנכתבות אודותיו ניזוקות פחות במגע בעלי את המים.